קונסטלציית אדמה
קונסטלציה שעזרה לי לצלוח את השנים האלו עם תיקווה ואמונה שהכל מסתדר
איך לדעת אם אתה אדם ער, ואם הסדנה הזו היא בשבילך:
אם יש לך כבוד לטבע,
אם יש לך חיבה לחיות וציפורים,
אם השמש משמחת אותך, וגם הגשם והים, וריח של אדמה,
אם עונות השנה הן לא מטרד עבורך אלא משהו לשים לב אליו,
אם עצים וצמחים ופרחים מעניינים אותך, אם הפייסבוק והנייד שלך מלאים בתמונות של טבע.
אם יש לך קשר אוהב עם האדמה, והמים, והשמיים וחשוב לך לנשום אויר נקי,
אלו סימנים לאדם ער שמכבד את הטבע.
קונסטלציית האדמה מיועדת לאנשים ערים כאלו.
היא מיועדת במיוחד למטפלים ומנחי קונסטלציות שמוזמנים להנחות אותה בעצמם, אבל גם לאנשים ערים אחרים שרוצים תיקווה לגבי לאן הולך העולם כשהכל נראה כאוטי וקורס.
בהתחלה חשבתי שהמטרה היא לתת תיקווה לאנשים אבל הבוקר הבנתי שאנחנו אלו שנותנים את התיקווה לאדמה. שמי שמשתתף נותן וגם מקבל בו זמנית.
במאי 2022 כתבתי בקבוצת הפייסבוק של דרך הקונסטלציה פוסט על קונסטלציית אדמה שיצאתי ממנה מאוד אופטימית.
מעתיקה את הפוסט ההוא שכתבתי מיד אחרי הכנס על הסשן הזה, שרומם הרבה אנשים:
יש לי מסר אופטימי חשוב.
השתתפתי בכנס הקונסטלציה העולמי שהיה בשבוע שעבר בזום וייצגתי את האדמה בקונסטלצית אדמה שערך Netra Chou מטייוואן, בעקבות הפיצוץ בכור האטומי ביפן ב2017 בו נהרגו 19,000 איש.
הוא רצה לעזור אחרי שראה את ההרס והפגיעה באדמה, בעצים, בחיות ובאנשים בעקבות הקרינה שעדיין קיימת שם.
בכנס הוא הנחה קונסטלציה דומה לזו שהנחה שם, בתקווה להפיץ ריפוי לעולם כולו, בעקבות מה שעלה בקונסטלציה ההיא ביפן.
הוא בחר חמישה ייצוגים בהתחלה.
לאדמה, למים, לעצים, לחיות, ולבני האדם.
אני ייצגתי את האדמה, והרגשתי מחוברת מאוד לעצים ולחיות, פחות למים ולאנשים. היה כבד מאוד. החיות הרגישו חולות. המים הרגישו לא טוב. כולם הרגישו לא בטוב. בני האדם לא היו מחוברים בכלל לשום דבר. בשלב מסויים הרגשתי שאולי בני האדם פשוט הולכים כולם למות, ושזה בסדר מצידי, הם הרעילו את המים ושותים אותם, הרעילו אותי, פגעו בעצים ובחיות, ממש הרס עצמי, ממש ראיתי איך בני האדם הולכים לשם, להרס עצמי ומוות. זה לא היה עונש, אלא פשוט ההשלכה של המעשים של דורות. יאוש גדול.
ואז המנחה הוסיף ייצוג שישי, לאנשים הערים.
הוא הגדיר את האנשים הערים כאנשים שיש להם כבוד וצניעות מול הטבע.
והוא אמר למי שייצגה את הערים לקום.
באותו הרגע התרגשתי מאוד. התחלתי לבכות מהתרגשות.
הרגשתי כמו אחרית הימים, כמו נבואה שנשכחה שפתאום מתממשת, כאילו אסלן מופיע בנרניה אחרי החורף שלא נגמר, אחרי שהרוב חשבו שהוא אגדה. קץ הזמנים. ויכולתי להזדקף שוב, חזר לי הכבוד, חזרה לי התיקווה.
הרגשתי שעכשיו יש לי סיבה לחיות. עכשיו אני יכולה לעשות את התפקיד שלי, לתמוך בבני האדם.
ואז המנחה ביקש מכל המשתתפים לעמוד ולייצג עוד אנשים ערים.
זה רק העצים את תחושת החסד והתקווה.
והבנתי פתאום שכולנו, כל האנשים שעוסקים בריפוי וקונסטלציה, כמוני, כולנו האנשים הערים האלה, שנותנים לאדמה את התיקווה והרצון לחיות שוב.
הרגשתי עד כמה אנחנו משמעותיים, כל אחד מאיתנו. וזה קורה כבר עכשיו. זה כבר לא נבואה או תפילה של משהו שיהיה בעתיד. זה קורה עכשיו.
הריפוי כבר כאן, לכולנו, לאדמה, לעצים, לחיות, למים.
הולך להיות כאן גן עדן. זה כבר קורה ממש עכשיו.
ויש תיקווה לכולנו.
הסדנה שהנחתי היתה קצת אחרת מהסדנה שחוויתי כמייצגת של האדמה, אבל אפשר להבין ממנה איך ליצור את הסשן, ומי שהשתתפו יצאו בתחושה של תיקווה גדולה.
אשח לשמוע מה דעתכם, ואם יש שאלות על הסשן, אפשר לכתוב לי לוואצאפ בקישור הזה https://linktr.ee/Rinatgal
אפשר משם גם להרשם לקבוצת הווצאאפ כדי לקבל עדכונים מתי יהיו הסדנאות והקורסים הבאים.




תגובות