איך לבחור שם לתינוק או תינוקת שרק נולדו
איזה טעויות לא כדאי לעשות, כדי להשפיע לטובה על הגורל של הילדים, ומה אפשר לעשות כדי לגלות את השם של הילד
את השם של הבן שלי קיבלתי בחלום כשהייתי בסוף ההיריון. חלמתי שאני רואה ילד קטן רץ, אולי בן שנה או שנתיים, ובחלום בעלי קרא לו: בוא רועי, בוא הנה. כשקמתי שיתפתי אותו בשם, ושנינו אהבנו אותו מיד.
כשנולד היה ברור לגמרי שזה השם שלו, וחשבתי שככה יקרה גם בהריונות הבאים, אבל זה לא קרה שוב בדרך הזו.
לקח לי שנים לגלות שיש ממש כללים של קונסטלציה משפחתית לבחירת שם, כאלו שתומכים בילד ובגורל טוב ומבורך, וחבל שלא ידעתי עליהם קודם.
לא מומלץ לקרוא לילד על שם בני משפחה, בעיקר אם מתו בטרם עת
בגישת הקונסטלציה המשפחתית יש הרבה משמעות לבחירת שם היילוד, ולדרך בה הוא נבחר.
אם למשל תינוק נקרא ע"ש סבא שעבר גורל קשה, למשל נרצח בשואה, התינוק עלול לקחת עליו משהו מהגורל הקשה הזה, באופן לא מודע. לכן מומלץ שלא לקרוא לילדים על שם בני משפחה מהשושלת שמתו בטרם עת, או חיו חיים קשים.
בגדול, הדורות הקודמים חיו לרוב פחות טוב מאיתנו. לא היה להם שפע של אוכל, כמו שיש לנו כיום בסופרים, הרוב חוו רעב ואפילו עוני, חלקם הגדול חוו שואה או פוגרומים, או פרהוד ופרעות. גם מי שהיו בעלי מעמד וכסף לפעמים איבדו הכל כשברחו בשואה או בפרעות ועלו לארץ.
גם מי שהשושלת שלו היתה בישראל הרבה דורות, לא היה קל לחיות כאן תחת הבריטים והתורכים, לפני קום המדינה וגם אחרי כן. הארץ לא היתה זבת חלב ודבש והיו שנים קשות של רעב ומחסור.
הרבה אימהות איבדו ילדים והריונות, בגלל תנאים קשים. או בני זוג, בגלל המלחמות בארץ ובעולם.
לכן מומלץ לא לחבר את הילדים לבני משפחה שנפטרו דרך נתינת שם דומה. אפשר לכבד את המתים בדרכים אחרות, כמו הדלקת נר, כמו לשים תמונה שלהם בבית ולספר עליהם דברים טובים.
בנוסף, כשקוראים לילד על שם מישהו שנפטר, עלולים לא לראות את הילד, להתייחס אליו לא כאדם נפרד אלא כתחליף למי שמת, כל הזמן להיזכר ולחשוב כל זה שמת ולפספס את מי שחי.
לגבי לתת שם למישהו בשושלת עם גורל טוב - אנחנו לא תמיד יודעים את כל הסיפור, אפשר לבדוק את זה בסשן של קונסטלציה, ולהרגיש אם השם יתמוך בילד או יפגע בו. וגם, מה שנחשב גורל טוב אז, לא בהכרח יחשב גורל טוב היום. למשל, אם לסבתא היו 12 ילדים, לכאורה גורל טוב, אבל אולי היו לה גם 7 הפלות שלא מדברים עליהן. ואולי היא בכלל לא רצתה הרבה ילדים ולא היתה לה בחירה או אוטונומיה על הגוף שלה כי חיתנו אותה בגיל 12..
בגדול אני מאמינה שכדאי לתת לילד שם חדש לגמרי, שיתאים לילד, בלי להגביל אותו לשמות שאולי לא יתאימו לו או יהיו מיושנים. אבל האמא של הילד צריכה להרגיש מה נכון לילד שלה.
אבא שלי נולד בשם אליעזר סגל, למשפחה ליטאית אדוקה. זה היה השם של סבא שלו מפולין, אבא של אימו, שנרצח בשואה. כשהוא גדל הוא חזר בשאלה ושינה בגיל 18 את שמו לאלי גל, קצת אחרי ששינה את השם שלו, מצא לעצמו לימודים מתאימים ואת המקצוע שלו.
ההורים אמורים לבחור את השמות של הילדים שלהם, בלי התערבות חיצונית
הילד הוא של ההורים, הם אלו שנתנו לו את החיים, והשם שלו אמור להיות מוסכם על שני ההורים. הבחירה של השם צריכה להיות מתוך כבוד הדדי והסכמה משותפת של שני ההורים, בלי כפייה מצד אחד ההורים, כדי שהילד יקבל אנרגיה מאוזנת משתי השושלות.
אסור לתת לגורמים אחרים להתערב בבחירת השם או לקבוע אותו, לא סבתות, סבים, דודות ודודים, או רבנים, כי זה יכול לפגוע בסדר האהבה, במקום של ההורים מול הילד ומול משפחות המקור שלהם.
אם הורים נותנים לתינוק שם מתוך צייתנות, וניסיון להיות ילדים טובים להוריהם, התינוק עלול להרגיש פחות מוגן ובטוח מול הוריו, שמתנהגים כמו ילדים ולא כמו אנשים בוגרים.
כשנותנים שם שלא שלמים איתו, או שהשם ניתן מתוך קונפליקט וחוסר הסכמה בין ההורים, לפעמים הילד יגדל ולא יהיה שלם עם השם שלו, עד כדי להחליף אותו לשם אחר.
כשילדתי את הבת שלי, לא ידעתי איך לקרוא לה.
אבא שלי רצה מאוד שנקרא לה על שם אימו, דבורה. הסברתי לו שלסבתא היו חיים מאוד קשים, היא נפטרה בגיל 45 מסרטן, ושלא כדאי לתת לה שם שנושא גורל כל כך כבד, הוא הבין והסכים איתי.
אחותו של מי שהיה אז בעלי, הציעה את השם תמר, אני לא הייתי בטוחה שזה השם שלה, אבל בעלי התלהב מהשם וכבר סיפר לכולם שזה שמה ומיהר לרשום אותה בביטוח לאומי כתמר. אני רציתי את השם הילה, אבל הייתי חלשה מכדי להתווכח, ואחרי לידה קשה.
מגיל עשר בערך תמר רצתה לשנות את השם שלה לאלה, היא לא אהבה את השם תמר ולא רצתה אותו. בגיל 15 היא כבר ביקשה מכל החברים שלה והמורים שלה לקרוא לה אלה. בגיל 18 היא שינתה את השם שלה בתעודת הזהות לאלה גל.
אבא שלה עדיין קורא לה תמר.
אני לא יכולה שלא לחשוב על הקשר לסיפור של אבא שלי..
שמות עם מטען אנרגטי כבד שלא כדאי לבחור בהם
במאמר קודם כתבתי על דניאל חן ששינה את שמו מדין שיימן, וזו דוגמא נהדרת לשם עם מטען כבד. ילד לא אמור לתת את הדין, הוא תמים.
גם שמות שמבטאים כאב או צער שניתנים אחרי טרגדיה כמו מנחם, נחמה, רחמים, - ילד לא אמור לנחם את הוריו, או לשאת כאב שלהם. זה מוציא אותו ממקומו כילד ומזיז אותו למקום בו הוא אמור להיות גדול ממי שהוא ולטפל בהוריו או לפצות אותם על גורל קשה. הילד עלול להרגיש שזה תפקידו, לנחם את הוריו.
שמות שמבטאים כמיהה, געגוע או חוסר
ובאים להשלים חוסר רגשי של ההורים, להכניס אור לחיים קשים, כמו ליאור, אושר, אורלי, גיל, שמחה, ברכה.
כשהשם קובע שעל הילד להביא אור או שמחה לחיים של ההורים, הוא עלול להרגיש שאם הוא עצוב הוא מאכזב את ההורים, ולא ממלא את תפקידו, זה יכול לממש להכניס ילד לדיכאון.
שמות עם תדר של מאבק או השרדות
שמות שמבטאים כוחניות, מלחמה או הגנה, ובעצם משדרים לילד שהעולם הוא מקום מסוכן שצריך להלחם כדי לשרוד בו, כמו: עוז, איתן, מעוז, ניצה, עוזי, נמרוד, או שמות של לוחמים היסטוריים.
שמות שמנציחים אירוע היסטורי או לאומי קשה
כמו השם בארי אחרי השביעי באוקטובר. הלינגר טען כי חיבור הילד לטראומה קולקטיבית כובל את גורלו הפרטי לגורל הכללי. הילד יתקשה למצוא את הנתיב האישי והפשוט שלו, משום שהוא נושא על כתפיו הצעירות היסטוריה של עם שלם.
שמות שבאים לתמוך בחיים, אבל יכולים גם לפגוע בהם
בעבר היה נהוג להוסיף את השם חיה לבת או חיים לבן, כשהיו בסכנת חיים, כדי לשמור עליהם.
הבעיה היא שכשנשארים עם השם הזה, הוא עלול להזכיר לאדם שהיה על סף מוות.
אני לא יודעת איך אצלכם, במשפחה שלי הדוד חיים נפטר ראשון, ואבא של בעלי, חיים, גם נפטר בגיל צעיר. והיתה לסבתא גם ילדה שקראו לה חיה, שכנראה היתה הבכורה ומתה ראשונה.
חשוב להבין שאין שמות לא טובים, שהעיקר הוא הכוונה שממנה ניתן השם
למשל השם אור, במשפחה אחת יכול להיות ביטוי לשמחה וקלילות,
ובמשפחה אחרת אותו השם יכול להינתן כתפקיד מכביד של להביא אור מול הדיכאון של המשפחה.
כמו שאותו השם בדיוק יכול להינתן מתוך הסכמה של שני ההורים, או מתוך כפייה ואז הילד ירגיש את הקונפליקט. הסיבה ומשמעות השם חשובים יותר מהשם עצמו.
מה עושים אם הילד כבר קיבל שם עם מטען כבד
אפשר להשאיר את השם אם עושים עבודה של להפריד את הגורלות של הילד מהגורל של האדם בשושלת שנפטר. לפעמים כדאי גם להוסיף שם שני. יש אנשים שמתמחים בזה, לא אני. אני רק יודעת איך להפריד גורלות בשושלת, ואפשר לפנות אליי, זה לרוב לוקח מפגש אחד חד פעמי.
מה עושים אם אין מושג איך לקרוא לילד
קודם כל לתת לעצמך קצת זמן, יש דברים שמתגלים עם הזמן ולא מיד.
אפשר לצאת מבית החולים בלי לתת שם, לא יקרה כלום.
בעקבות לקוחה שלי שביקשה את עזרתי, יצרתי תרגיל קונסטלציה קצר ופשוט שיכול לשפוך אור על השם של הילד כך שיתגלה בפניך.
לוקחים חפץ שייצג את התינוק או התינוקת, וחפץ שייצג את השם שלו, בלי לדעת מה השם.
זה יכול להיות גם פתק פשוט, שרושמים על האחד - תינוק, ועל השני - השם העתידי של התינוק.
ואז פשוט מניחים את שניהם במרחב, כדאי שיהיו קרובים, ואפשר להניח יד על הפתק של השם, ולהרגיש מה עולה משם.
אפשר להגיד את המשפט המרפא: אני פשוט לא יודעת. ולנשום.
ומדי פעם לחזור אל הפתקים, להניח יד על הפתק/חפץ של התינוק, ואחכ על החפץ/פתק של השם, ולראות מה עולה. ולתת זמן. עד שתהיה בהירות. ובינתיים לעבוד עם אני פשוט לא יודעת.
להסכים לא לדעת.
אני מאמינה שלתינוקות כבר יש שם, פשוט לוקח זמן לגלות אותם. לפעמים זה פשוט ומהיר, ולפעמים לוקח קצת זמן.
ללקוחה שלי לקח פחות משבוע לגלות את השם של התינוקת החדשה, מהרגע בו הניחה ייצוג לשם. כל זה היה בלי פגישת טיפול אפילו, רק אחרי התכתבות קצרה איתי בוואצאפ, בה הנחתי אותה לשים בצד ייצוג לתינוקת וייצוג לשם שלה.
כשהשם התגלה היא היתה מאוד שמחה ושלמה איתו, מה שאומר שזה היה השם הנכון לילדה.
תגובות