האמת היא שרוב הרווקות לא באמת רוצות ילד מתרומת זרע.
הרוב הגדול בכל אופן, היה רוצה בן זוג ומשפחה רגילה, עם ילדים ממנו.
התרבות שלנו היא כזו שמעודדת את המבנה המשפחתי הזה.
גם המצב הכלכלי של רוב הנשים, הוא כזה שהכנסה של בן זוג היא לרוב הכרחית
כדי לחיות ברווחה.
שלא לדבר על הקושי לגדל ילד לבד לבד, 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע
בלי הפסקה, בלי זמן לעצמך.
עבור רוב הרווקות תרומת זרע היא סוג של פשרה, הרע במיעוטו.
חלקן לא רוצות בכלל ילד עכשיו, והיו מחכות עוד כמה שנים
אם רק היה אפשר, אם רק היו צעירות יותר, אם היה זמן,
יש את הפחד שתכף יפספסו את ההזדמנות בגלל הגיל,
ויש את הלחץ של הרופאים ושל הסביבה לגבי השעון הביולוגי
שלא מוסיף רוגע בכלל.
הרבה מהרווקות נשארות לבד כי הן מעריכות מאוד את החופש שלהן,
והבחירה להביא ילד לעולם לא תמיד מתיישבת עם הרצון בחופש.
ילד זה דבר מאוד מחייב, יותר מזוגיות עם גבר, אותו אפשר לעזוב,
אם זה לא מתאים. ילד אי אפשר לעזוב אם הוא בלתי נסבל.
ויש ברקע את החלום על זוגיות עם גבר נפלא ואוהב ותומך,
החלום על זוגיות קסומה, על להיות ביחד,
ודי ברור שאם בוחרים עכשיו בפרוייקט הזה של ילד
זה אומר לוותר על החלום להביא את הילד עם הגבר הנפלא הזה
שטרם הופיע. ואולי גם לא יגיע לעולם.
חוץ מזה יש את החויה של כישלון שמכבידה,
אם לא מצאתי בן זוג, האם אצליח להיות אמא לבדי?
ואם זה לא קורה מיד - חווית הכישלון היא נוראית,
אפילו העוברים שלי לא רוצים אותי?
אף נשמה לא רוצה אותי כאמא?
ואז יש את החרטות -
אולי הייתי צריכה להתחיל לנסות קודם,
או אפילו לעשות ילד עם אחד האקסים,
למה בכלל עזבתי אותו?
ואולי ההפלה ההיא בגיל 20 היתה טעות,
וזה לא נגמר.
גם אם בראש את יודעת שזה היה חייב לקרות ככה.
ההלקאה העצמית הזו מחלישה.
אלה מחשבות מאוד מדכדכות,
גם עבור נשים חזקות, מודעות לעצמן ומאוזנות רגשית.
קחו את כל ההתנגדויות הפנימיות האלה יחד,
תוסיפו כמה פחדים, מהריון בגיל מאוחר, ממומים בעובר,
פחד מאיך יהיה לגדל את הילד לבד,
פחד מלהכשל גם בזה, לא להכנס להריון,
והנה לנו קונפליקט גדול שיכול ממש להפריע
גם לאישה הכי בריאה והכי פוריה
וממש לעכב כניסה להריון
גם במצבים של פרופיל הורמונלי מדהים
וביציות של בת 20 עם רחם צעירה ומושלמת.
חשוב מאוד להיות מודעים לצדדים האלה,
שלא מתלהבים בכלל מהריון בתנאים הנוכחיים,
שהיו רוצים את זה אחרת לגמרי.
שיש להם ביקורת על המצב הנוכחי, שמתנגדים להיות בו.
צריך לתת להם מקום, להתייחס לצדדים האלה,
לא להתעלם מהם או לבטל אותם.
יש להם מקום. זה נורמלי לגמרי, זה אנושי.
אבל לא להסחף לשקוע באשמה וחרטה.
מה שהיה היה,
אבל מה שעכשיו - זה כבר סיפור אחר.
השינוי יכול לקרות עכשיו,
וקודם כל צריך להיות שינוי בתפיסה, בתחושות, באמונה.
חשוב להגיע למצב של השלמה
ורצון אמיתי גבוה ורציף להיכנס להריון מתרומת הזרע,
אחרת אפשר לבזבז הרבה זמן, כסף ואנרגיה
ולאבד בטחון ואמון בדרך, כשאין בכלל בעיה פיזית להקלט.
