דיברתי עם עץ זית על אובדנים.
סיפרתי לו על חלק בי שאיבדתי,
והוא אמר לי
את לא יכולה לאבד חלקים ממך,
גם אם הם מתרחקים ממך,
רק להתנתק מהם.
מה ששלך תמיד שלך.
את לא יכולה לאבד אותך.
אבל אתה מאבד ענפים, פרחים, פירות.
ענה לי,
לא. כי הם עדיין שלי.
כולם יודעים שהזיתים שלי גם כשהם לא איתי.
גם בתוך צנצנת הם שלי.
גם אם נפלו לאדמה.
גם אם ציפור לקחה.
אני יודע שהם שלי.
גם מה שמת בי הוא שלי.
אני מקבל את מה שחי בי ומה שמת בי.
כולם שלי. לא שוכח אף חלק שבא ממני. אני זוכר את כולם.
כן, אמרתי לו,
גם אנחנו זוכרים את כולם.
את כל מי ששייך לעם שלנו.
כולם שלנו.
