חלק בי מת. בשבת ההיא ובכל פעם שאני שומעת על עוד חיילים שמתו, חלק בי מת איתם.
יצאתי לעצים עם הכאב הזה.
אמרו לי העצים, חלקים בנו מתים כל הזמן. והראו לי עלים יבשים ומתייבשים.
וכאבנו יחד את המוות.
ושאלו אותי את רוצה למות? ועניתי לא, אני רוצה לחיות. ואמרו לי גם אנחנו.
ואז הרחתי פריחה של חרוב, וקרן שמש יצאה בדיוק על אשכול פרחי חרוב. ושמעתי זמזום של דבורים. והבנתי.
אנחנו חיים בשביל התינוקות שיהיו.
כמו שסבא שלי דוב שרד את מלחמת העולם,
וברח משבי הנאצים,
כדי לחזור, כדי שאבא שלי יוולד. סבא חזר בשבילי.
אני לא הייתי כאן אלמלא היה שורד.
אנחנו חיים בשבילם. בשביל התינוקות שעוד לא נולדו. בשביל עתיד טוב יותר.
וחלק מאיתנו גם מת בשבילם.
התינוקות נותנים לזה משמעות.
יש לנו תיקווה.
