הריון אחרי טראומה

השפעה של טראומת לידה ואובדן על כניסה להריון שני

רונית, בת 34 מפתח תיקווה, הגיעה אליי אחרי 3 שנים בהן לא הצליחה להרות.

היה לה כבר ילד אחד, בן 5, שאיתו נכנסה להריון בקלות רבה.

היא לא רצתה ללכת לטיפולי פוריות, ולא היתה לגמרי בטוחה שהיא רוצה ילד נוסף, כי הקשר עם בעלה השתבש לאחר הלידה.

כששאלתי עוד שאלות על הלידה, גיליתי שהיא עברה לידה קשה מאוד, היא היתה מעל 3 שעות עם צירי לחץ

ופתיחה מלאה, בלי אפידורל, עברה לידת ואקום וסבלה מקרע עמוק ברמה כזו שכבר הבטיחו לה שתלד

קיסרי בפעם הבאה. באופן מפתיע היא לא הרגישה שזו היתה טראומה.

הקשר עם בעלה הפך מאז הלידה למרוחק, למרות שהוא היה אבא נפלא, ותמך בה מאוד אחרי הלידה,

בתקופה שהיתה בדיכאון ולא תפקדה. עם כל כמה שאהבה את הבן שלה, בעלה היה קרוב אליו יותר מאשר

היא, וזה ציער אותה.

כשניסינו לדבר עם הלב, ראינו שלא ברור לה מה היא רוצה.

הרצון לילד לא היה מספיק חזק כדי שיהיה לביציות שלה חשק לחיות.

היא עצמה לא התלהבה מהחיים של עצמה בכלל.

לא היתה בטוחה שרוצה להשאר בזוגיות הזו, או בעבודה שלה, אפילו לא בבית בו גרה. היא רצתה שלילד שלה יהיה אח, או אחות זו היתה המוטיבציה העיקרית שלה.

מאוד הפתיע אותי שהלידה הקשה שעברה לא נחוותה אצלה כטראומה, ואז גיליתי שהיתה עוד טראומה

גדולה בחיים שלה שלא נחוותה כטראומה. – אבא שלה נהרג בתאונה כשהיתה ילדה קטנה.

היא לא זכרה אותו, והרגישה שחיה חיים רגילים בלעדיו.

אמא שלה לא דיברה עליו כמעט, וגם לא התחתנה שוב.

היא לא ידעה כמעט כלום על אבא שלה והוא לא חסר לה.

ראינו שכדי להתמודד עם המוות של אבא שלה רונית יצרה ניתוק פנימי, בדיוק כמו הניתוק שיצרה אחר כך לגבי הלידה הטראומתית שלה.

אותו הניתוק גם גרם לה לא להיות מחוברת ללב שלה, לרצון שלה, לא לדעת מה היא רוצה ואיפה היא רוצה

להיות.

כשהיא הסכימה להתחבר שוב לעצמה, ללב שלה, היה שם כאב גדול, שלא יכלה להכיל בתור ילדה.

אחרי שהיא הסכימה לכאוב את הכאב על אובדן אבא שלה, ואת הכאב על הלידה הקשה – התחולל ריפוי גדול, היא התחברה לעצמה, לחיים שלה, היא גילתה שהיא אוהבת את בן הזוג שלה ואת העבודה שלה, במקביל היא התחילה לשאול שאלות על אבא שלה, יצרה קשר עם הדודים שלה ולמדה שהוא היה אבא טוב שאהב אותה מאוד.

תוך זמן קצר גם נכנסה להריון טבעי וקל וילדה בת מדהימה.