הפחד לפספס גם זוגיות וגם ילדים
יערה הגיעה אליי בגיל 42, יחידנית בטיפולי פוריות, אחרי 5 הפלות טבעיות,
10 טיפולי IVF ושתי תרומות ביציות (ותרומת זרע כמובן).
היא לא מצאה זוגיות וחששה להשאר גם בלי בן זוג וגם בלי ילד שכל כך רצתה.
הרופאים לא מצאו בעיה רפואית ברורה שהפריעה לה להחזיק את ההריונות,
אבל המליצו לה להפסיק לעשן ולרדת במשקל כדי להעלות את הסיכויים שלה להרות.
היא הגיעה כדי להבין מה הבעיה. הרגישה שצריכה להיכנס להריון וצריכה ילד,
ורצוי עכשיו, כי הרופאים הזהירו אותה שהסיכוי שלה להיכנס להריון וללדת עובר בריא הולך ויורד.
הדבר הראשון שעשינו היה להתייחס להפלות שעברה,
היא התייחסה לכל עובר שנפל והתאבלה עליו, והבטיחה לזכור אותו.
זה הוריד עומס גדול מהרחם, ששמרה על הזיכרון של העוברים.
הנושא המרכזי שבילבל את הרחם היה
שהיא מצד אחד מאוד רצתה משפחה עם בן זוג וילדים של שניהם,
ובו זמני מאוד רצתה להיות כבר אם יחידנית.
היה לה ברור שאם תיכנס עכשיו להריון - זה יקשה עליה למצוא בן זוג,
כי במקום להיות רווקה, תהיה אמא,
ובן הזוג יצטרך להסכים להיות עם אישה שיש לה ילד לא ממנו, וגם להסתדר עם הילד.
ומצד שני - לא יכלה להרשות לעצמה לחכות לאביר על הסוס הלבן,
וחששה לפספס את ההזדמנות שלה להרות וללדת.
היא היתה צריכה לשחרר את החלום שהיה לה
על משפחה רגילה של אמא אבא וילדים, כדי לא להיות חצויה לגבי ההפרייה.
עבדנו במקביל גם על נושא המשקל ודימוי הגוף שלה, והפחד להשמין עוד יותר.
גם ככה התנפחה מההורמונים והרגישה רע עם עצמה.
עבדנו על נושאים של סיפוק , קבלה עצמית, וגם על דחייה -
מאחר והרחם דחתה את העובר או העובר דחה אותה -
והיתה דרושה קבלה הדדית כדי שההריון יצליח.
עבדנו על החיבור לרחם ולצרכים הרגשיים שלה, -
כי התייחסה לרגשות שלה כמפריעים, וראינו איך העישון מטשטש ומרגיע רגשות.
עבדנו על אמון, בעצמה ובגוף, וניקינו רגשות קשים,
טינה, וחרטות על דברים ובני זוג ואהבות שפיספסה.
אחרי 10 פגישות בהם עברנו על כל הדפוסים שהפריעו לה להיכנס להריון -
ההפרייה הקרובה הצליחה, היא נכנסה להריון ונולד לה בן בריא.