להיכנס להריון לבד - הריון יחידני ומה יכול לעכב אותו

מגיעות אליי לקליניקה יותר ויותר נשים

שהחליטו לעשות את זה לבד.

הן לרוב מגיעות סביב גיל 40,

והן רוצות הריון יחידני, בלי בן זוג.

האמת היא שהן כן רוצות בן זוג. אבל לא הסתדר.

והשעון הביולוגי כבר מאיץ בהן, והן רוצות ילד.

הדבר הראשון שאני עובדת עליו עם נשים כאלה

הוא הרצון הכפול והסותר -

כי הן כן רוצות זוגיות רגילה, של אמא ואבא וילד.

אפילו מאוד.

הן גם היו בכמה קשרים ובאמת ניסו,

ולא הצליח, לא החזיק, לא התאים.

וכבר אין זמן לחיפושים.

אז הן רוצות ילד ועכשיו. אתמול. ולבד.

הן לא מוכנות לחכות יותר.

רבות מהן מספרות כמה זה קשה להן

הרעיון שלילד לא יהיה אבא.

ויש פחדים איך יגדלו אותו לבד.

איך יסתדרו כלכלית, רגשית,

איך זה יהיה להיות גם אמא וגם אבא.

הגוף יכול להתבלבל כשיש רצון סותר.

הוא לא יודע אם הן רוצות ילד עכשיו

כשברקע יש את הצער על החוסר בזוגיות.

אי אפשר לרצות גם ילד מתורם זרע

וגם ילד מזוגיות

באותו הזמן בדיוק, ובאותה העוצמה -

כי ילד מזוגיות דורש לחכות עד שימצא בן זוג.

ולכן הדבר הראשון הוא להיות שלמות עם הבחירה.

לדעת שלא משנה מה,

כרגע הרצון ממוקד בילד.

ומרפים מהרצון בזוגיות.

הזוגיות תגיע אחר כך.

אני מכירה הרבה נשים יחידניות

שאחרי שהיה להן ילד משלהן

מצאו זוגיות נהדרת

וזה התאפשר כי לא היה לחץ,

כי כבר ידעו שיכולות להרות,

כי הרגישו שלמות ושמחות,

כי ידעו שהן רוצות זוגיות בשבילן

ולא בשביל לעשות ילדים ומהר.

כל החיפוש הוא אחר,

החוויה שונה.

ולגבי ילד בלי אבא -

לילד תמיד יש אבא.

גם אם הוא לא יכיר אותו לעולם,

תמיד יש אבא.

יש את האפשרות הזו לבחור תורם פתוח,

איתו הילד יוכל בעתיד ליצור קשר,

לדעתי זו אפשרות נפלאה.

אבל גם אם לא,

לילד יש אבא.

ברמה האנרגטית יש השפעה לתורם,

וצריך לכבד אותו על התרומה שלו,

ולזכור שבלעדיו זה לא היה מתאפשר.

ויותר חשוב -

לילד יש אמא, שרוצה אותו כל כך

שמוכנה לשים בצד את הרצון בזוגיות,

והילד הזה תמיד יבוא קודם.

שזה דבר נפלא ולא מובן מאליו בכלל.

אם יש חרטות על זוגיות שלא צלחה,

או על זמן אבוד,

מלאו את הלב בחמלה לעצמכן

לדרך שלכן, שעברתן,

שחררו את העבר,

אין דבר כזה פספוס.

הכל מדוייק.

הפספוס היחיד הוא לחיות

מתוך אמונה שפספסנו משהו..

פנו מקום בלב וברחם

לילדים ולמשפחה החדשה שבדרך.