דניאל חן לא היה ילד רע
- רינת גל
- לפני 11 דקות
- זמן קריאה 3 דקות
ניתוח קונסטלטיבי של סיפור חייו של דניאל חן, לפי הסדרה ילד רע, וראיונות שנתן בתקשורת
בפעם הראשונה שניסיתי לראות את הסדרה ילד רע לא הצלחתי לצלוח את האלימות של הפרק הראשון והפסקתי מיד.
לפני חודש בערך ראיתי קטע מראיון של דניאל חן עם ארז טל, על החיים שלו, ותפס אותי החלק על התאום של דניאל שמת בבטן אימו בגלל אבא שלו שהרביץ לה. ואז הרבה דברים הסתדרו לי.
בקונסטלציה משפחתית מדברים הרבה על משמעות מי שהגורל שלו היה קשה, ועל נאמנויות נסתרות למי שהגורל שלו היה קשה. וכמה קשה אשמת הניצולים.
ודניאל חן ניצל, אבל האח שלו מת. בגלל האבא.
ואיזה גורל נוראי זה לשניהם, למי ששרד ולמי שמת. ולמי שהרג. ולמי שנשאה את ההריון ההוא, האמא.
באחד הקורסים שלקחתי עם ישי גסטר, מי שייסד את ביה"ס לקונסטלציה שלמדתי בו, הוא דיבר על נתינת יתר שיכולה להביא אדם לכלא, ובזמנו לא הצלחתי להבין עד הסוף למה ואיך זה קשור.
זה עלה כשסיפרתי על לקוחה שלי שנותנת ונותנת למשפחה ולעובדים שלה, ובמקום הכרת תודה היא מקבלת צעקות, כעס גדול או התעלמות, וזה לא היה הגיוני. לא לי ולא לה.
אבל זה היה הגיוני למערכת המשפחתית, בה היא הרגישה גדולה יותר מההורים שלה, וסדר הנתינה התהפך. כשעשינו עבודה מול ההורים שלה (שכבר נפטרו), והיא הצליחה לחזור להיות הילדה שלהם, זה שינה הכל גם עם בני המשפחה והעובדים, שפתאום העריכו אותה במילים ומעשים, כי היא חזרה למקומה.
ילד שמרגיש שהוא גדול מההורה שלו, מאבד את המקום הטבעי שלו, מתנהג כמו הורה של ההורה, וזה מרגיש להורה כמו חוצפה, כאילו הילד מחנך את ההורה שלו, כאילו הילד רע. קשה לתת אהבה לילד שלא נמצא במקום הנכון שלו. במקום שהילד יקבל מההורה, הוא מנסה לתת להורה ואז מרגיש עליונות עליו ויוצר חוב, והחוב הוא מה שגורם לאנשים לכעוס.
אחד החוקים של קונסטלציה זה איזון בין נתינה ללקיחה, ושהורה נותן לילד. ילד שחווה הורה לא מתפקד או ילדותי או פוגע שלא לוקח אחריות, הופך להיות גדול מההורה, זה קורה מתוך אהבה ונאמנות להורים, כי לילד אין ברירה, אלא לאהוב את ההורה. גם אם ההורה שלו הרג את אחיו. כשהיה איתו ברחם. דרך אלימות כלפי האמא, שלא הצליחה לעצור את זה.
ואין כאן שיפוט על האמא או על האבא, אלא הכרה במה שקרה. וכשהורים לא לוקחים את האחריות, הילד לוקח אותה אבל באופן מעוות. כי זה לא תפקידו.
ואם האבא לא ישב בכלא על מה שקרה, הילד שלו ישב. מתוך נאמנות נסתרת ולא מודעת. אם האבא לא נתן את הדין, הילד יתן את הדין, אבות אכלו בוסר. (לפעמים גם אם האבא כן ישב בכלא, הצאצא ישב גם, כהזדהות)
דניאל לא אשם במוות של אחיו התאום.
אבל סיכוי גדול שהוא הרגיש אשמה על זה שהוא שרד וחי. קשה להרגיש ראוי במצב כזה, ראוי לשמחה, להצלחה, לחיים טובים, לאהבה בריאה, לזוגיות.
יש סיכוי שהוא לא חוגג ימי הולדת, כי איך אפשר לחגוג כשהאח שלך לעולם לא יחגוג יום הולדת.
כמה מדהים שקראו לו דין לפני ששינה את שמו לדניאל.
בנוסף כשאבא אלים נעלם/נוטש, ולא מדברים עליו, ובעצם הוציאו אותו מהמערכת המשפחתית. במצב כזה המערכת תדאג שמישהו אחר יצא ממנה, עד שהסיפור לא יושלם. לשבת בכלא זו דרך לצאת מהמערכת המשפחתית, בעיקר אם מתביישים בבן המשפחה שנמצא שם.
דניאל סיפר שנפגש עם אביו, ונשמע שאביו לא לקח שום אחריות על הפגיעה באמא ובתאום שמת. הוא האשים את האמא בכל. הוא לא לקח את המקום שלו כאבא, גם שנים אחרי כן. זה יוצר חוויה עמוקה של נטישה כפולה. כאילו אין אבא, למרות שיש. אין שורשים. אין מקום. אין חיבור לכוח החיים שבא דרך האבא. כמה כואב לראות את זה. אבא שלו לא נתן את הדין.
וחשבתי מה אם כל הילדים האלו שמגיעים לכלא, או למוסדות סגורים, הם בעצם נאמנים בצורה קיצונית למערכת המשפחתית שלהם, מוכנים לוותר על החיים שלהם, להרוס לעצמם את החיים, רק כדי שההורים שלהם ישרדו, וכל ההתנהגויות הקשות שלהם הן ביטוי לאהבה שאיבדה את הסדר הנכון, בו הורה אמור לתת לילד, הורה הוא גדול מהילד ואחראי על הילד ולא ההיפך, והילד קטן ממנו ופתוח לקבל אהבה ואת החיים.
מה אם אין ילד רע, אלא ילד שלא נמצא במקום שלו, שאין לו בית, שההורים לא נמצאים במקומם, אולי כי היו צריכים לדאוג להורים שלהם, ולכולם פשוט חסר אבא שייתן בטחון, יציבות, סדר וגבולות, ואמא שתיתן אהבה, רכות וחוכמה.
ואולי אם האח התאום של דניאל היה נולד, אולי היה לו קצת יותר קל.
אולי.
הוא בטח היה צוחק מלא בהופעות שלו, כי דניאל הזה הוא אמן בחסד, וללב שלי הוא נכנס.
לא מצאתי ביוטיוב את הראיון שלו עם ארז טל, אבל מצאתי סרטון אחר שבו הוא מדבר על העבר בכלא נוער.
ממליצה לצפות גם בראיון המרגש שלו עם ארז טל.
הסדרה ילד רע מעולה רק קשה לצפייה, אז לא ללב חלש.
תגובות