top of page

עצירות ובעיות עיכול

עודכן: 22 במרץ


הרבה אנשים סובלים מעצירות ובכלל לא מודעים לכך.

הם חושבים שזה ממש נורמלי שיש יציאה פעם בחמישה ימים.

אז לכל התוהים - יציאות אמורות לצאת פעם ביום, כל יום.

יש אנשים שיש להם יציאות יותר מפעם אחת, אבל פעם ביום זה נורמלי.

אם באופן קבוע לאדם יש יציאות בתדירות נמוכה יותר מאשר פעם ביום - זה נחשב עצירות.


למה גוף יוצר לעצמו עצירות?

עצירות היא סוג של תקיעות, הגוף מבטא קושי לשחרר פסולת, ברמה הפיזית וגם ברמה הרגשית.

מי שסובל מעצירות הרבה פעמים ישמור גם רגשות קשים כמו כעס, עלבון, השפלה - בלי יכולת להפטר מהם.

לסובלים מעצירות יהיה לפעמים קושי לסנן, לדעת להבדיל בין מה הם צריכים למה שלא, ולפעמים יהיה להם גם קשה לזרוק חפצים ישנים מהבית. הם עלולים לאגור בלי להצליח לזרוק דברים מיותרים.


לפעמים אני רואה עצירות אצל אנשים שממהרים להגיד כן.

הם לא בודקים גם מה הם אוכלים, הם לא בררנים, ואז הגוף צריך לעבוד קשה יותר כדי להתמודד עם מה שנכנס פנימה ללא אבחנה. הגוף מנסה לאזן את הקצב המהיר של קבלת ההחלטות עם קצב איטי של עיכול ויישום ההחלטות. אנשים כאלה יתחרטו אחרי שכבר הבטיחו לעזור, או פשוט ירגישו תקועים עם בחירה שכבר לא מתאימה להם.


עצירות נובעת הרבה פעמים מחוסר תשומת לב לצרכים בסיסיים.

אנשים שחושבים שלשבת בשירותים זה ביזבוז זמן, פשוט לא יהיו סבלנים לעצמם, ואם היציאה לא יוצאת מיד הם יתאפקו שוב ושוב עד שהבטן כואבת וקשה.

ואז גם היציאות יוצאות קשות וכואבות, וזה נעשה מעגל - ככל שלא הולכים לשירותים כך חוששים יותר מהיציאה ומפריעים לגוף להתפטר מהצואה.

מי שחושבים שיציאות הן בזבוז זמן - לרוב יתייחסו לעוד צרכים כבזבוז זמן, שינה, אכילה, שתייה וכו.


הבעיה עם ההתייחסות הזו היא שהגוף פשוט צריך את הצרכים האלה, ולא יתפקד כמו שצריך בלעדיהם.

לאורך זמן הגוף פשוט יצור כאבים ובעיות כדי לקבל תשומת לב ויחס, ויגיע למצוקה.


לפעמים הגוף יוצר עצירות כסמל לנושא אחר בחיים שתקוע.

היתה לי לקוחה שסבלה מעצירות. ככל שחקרנו את הנושא גילינו שאין לה סבלנות לעצמה וליציאות שלה, היא פשוט מיהרה בבוקר. במקביל היא פתחה עסק חדש ולא הצליחה להניע אותו. כשלמדה לכבד את הגוף שלה ולתת לו את הזמן הדרוש לישיבה בשירותים - העצירות נעלמה והיא פתאום התחילה לקבל פניות של לקוחות חדשים והעסק התחיל לגדול.


לא התייחסתי לנושא התזונה, אבל אני רואה הקבלה בין איך אנחנו אוכלים, איך אנחנו בוחרים מה לאכול, קצב האכילה, וההנאה מהאוכל - לבין איך היציאות שלנו, עד כמה הן נעימות לנו וסדירות.


כמה טיפים פרקטיים לשחרור עצירות

חשוב לא לדחוף! יציאות אמורות להשתחרר ולא להדחף החוצה.

פשוט לנשום ולתת ליציאה לצאת. כשדוחפים באופן קבוע עלולים ליצור טחורים.


בשיטת פאולה, שהיא התעמלות של השרירים הטבעתיים, יש תרגילים שמשחררים עצירות ואפשר להשתמש בהם, אחד התרגילים הוא לנשוף כאילו מנפחים בלון - זה יוצר תנועה בסרעפת שדוחפת בעדינות את היציאות למטה, גם להגיד ששששש או ססססס ברצף דקה שתיים משפיע כי השפתיים שלנו מפעילות שרירים טבעתיים שנמצאים במעיים. תנסו זה עובד.


שרפרף נמוך - נסו להניח את הרגליים בשירותים על שרפרף נמוך תוך כדי הישיבה על האסלה, משהו במנח הרגליים מאפשר ליציאות לצאת בקלות ככה. אם אין שרפרף אפשר להניח על כמה ספרים עבים, העיקר להגביהה את הרגליים.


הקפדה על יציאות יומיות ואכילת ירקות תשמור עליהן רכות מספיק כך שיצאו בקלות וללא כאבים.

ויטמין סי יכול לעזור לרכך את היציאות, והקפדה על שתיית מים.

שזיפים מיובשים מושרים במים, גם זה טיפ ידוע לשחרור עצירות,

ויש גם סיבים שנקראים פסיליום, שמים כפית פסיליום בכוס מים ושותים, ואז עוד כוס מים. אגב אותם סיבים בדיוק, יכולים להקל על שילשול אם לוקחים יותר פסיליום עם פחות מים, כי הם סופחים את המים שבמעיים, טוב שיהיה פסיליום בבית, זה לא מתקלקל.


אם יש טחורים או פיסורה, אני ממליצה על תרגול בשיטת פאולה שמלמדת איך לשלוט בשרירים הטבעתיים ועזרה ללקוחות שלי מאוד, במקביל לעבודה הרגשית.


מעי רגיז - מה הוא אומר?

מעי רגיז יכול להיווצר כאשר יש נטייה להכניס דברים פנימה בלי לבדוק מספיק, אם זה מתאים לו, אם זה טעים, אם זה יותר מדי, זה גם ברמה הפיסית (להתנסות במאכלים שונים), וגם ברמות אחרות - להכניס פנימה ידע רב ומוגזם.

הדרך של הגוף להתמודד עם עודף המידע, החוויות והאוכל שנכנס פנימה, בלי בחירה מספקת, הוא להוציא מהר החוצה, בלי לעכל עד הסוף, גם כדי לפנות מקום לחדש. תופעת לוואי ליציאות המהירות היא שהגוף בעצם לא מקבל את כל מה שהוא צריך, אין לו זמן לספוג את כל חומרי המזון והנוזלים שהוא זקוק להם, וכך נוצרת חוויה של חוסר, גם ברמות אחרות.

הגוף עובד קשה מאוד כדי להכניס פנימה, אבל לא מרוויח כל מה שהוא יכול וגם לא נהנה בסוף, כי הדברים שנכנסים יוצאים מיד החוצה, ועוד עם כאבים.


בנוסף קיימת תחושה של פחד להחמיץ הזדמנות ולכן יש "בליעה" של חומר כדי לא לפספס משהו. התוצאה היא שקשה לדעת מה טוב ומה לא טוב מה נכון עבורו ומה לא נכון עבורו ובעצם נוצרת חוויה של תפסת מרובה לא תפסת. וזה מתבטא בגוף במעי הדק שמפריד בין מה שטוב ונחוץ לגוף ומה שלא.

נושא חשוב אחר שקשור הוא סבלנות.


מערכת העיכול פועלת בצורה הטובה ביותר כשהקצב הוא נכון לנו, כשיש סבלנות לאכילה, כשלא ממהרים מיד לרוץ אחרי האוכל, נותנים זמן לעכל, ויש סבלנות ליציאה בסוף - זה מאפשר להיות בקצב טוב והעיכול אופטימלי.


חוסר סבלנות לגבי כל אחד משלבי ההזנה והעיכול ייצור בעיות במערכת כולה.

הרבה אנשים שסובלים מעצירות - פשוט אין להם סבלנות לשבת בשירותים, הם ממהרים, ככל שעובר הזמן המעיים סופגות יותר מים מהצואה והיא מתקשה, והעצירות מתגברת. כך נוצר לופ קלאסי של עצירות.

חוסר סבלנות יכול כמובן ליצור גם את ההיפך, הגוף מבין שאין זמן לעכל, ומוציא במהירות רבה מדי את הפסולת מהגוף.

כל גוף והדפוס שלו.


131 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

댓글


bottom of page