אנדומיטריוזיס ומיומות (שרירנים) ברחם

אלה בעצם סימפטומים שמראים שהגוף מנסה ליצור עודף, איפה שיש חוסר, הגוף יוצר ריקמה או שריר במקום שהם לא צריכים להיות - ברחם. מקום שאמור להיות ריק ופנוי ומוכן להריון.

גם מיומות וגם אנדומיטריוזיס מפריעים להריון לקרות, כי במקום שהרחם תתמלא בעובר שק הריון ושילייה, היא מלאה בדברים אחרים, שיוצרים כאב ודימום מוגבר.

גידול שרירן במקום הכי פאסיבי שיש, הרחם, הרבה פעמים קשור לעודף עשייה, ניסיון לשלוט במשהו שלא אמורים לשלוט בו. האבסורד הוא שהשרירן גדל בלי שליטה, וכדי להפטר ממנו הרופאים ימליצו על ניתוח להסרתו. וזו גם ההמלצה לטיפול באנדומיטריוזיס. כלומר, הטיפול בעודף שחוסם את הרחם הוא כריתה של מה שעודף, רק שבהרבה מקרים הגוף מגדל שוב בהדרגה את מה שהוסר, והמצב לא באמת נפתר.

כשאני מסתכלת על המהות של מה שקורה בגוף, אני רואה את הגוף מנסה למלא חוסר, ריק, אבל הוא עושה את זה בצורה עקומה, שיוצרת מחלה, כאב, בעיות פוריות. ככל שהמחלה עיקשת יותר - כך אני מבינה שיש נושא לא פתור אצל המטופלת שלי, שקשור לחוסר ועודף בחיים שלה, שהרבה פעמים נובע מטראומות משפחתיות.

כשחסרים בני משפחה, כשאבא מת במלחמה בטרם עת, כשאח נולד ומת ממחלה כשהוא רק ילד, כשאמא מתה מסרטן, כשבני משפחה נספו בשואה, - נוצר חוסר גדול, שמאוד קשה למלא.

אישה שנולדה לחוסר גדול של בני משפחה, מצד אחד תרגיש צורך גדול להביא ילדים לעולם, ומצד שני עלולה באופן לא מודע להפריע לעצמה להרות, כי המסקנה שעוברת במשפחה היא שמאבדים את היקרים לנו, שטבעי לאבד בני משפחה, שיש יותר מדי מתים במשפחה. עודף של חוסר, שאין לו מקום, יוצר מחלה, ופגיעה ביכולת ליצור חיים חדשים.

כשלא מקבלים את החוסר, את המוות, לא מאפשרים לו להיות. לא מאפשרים לרחם להיות ריקה, אז היא מתמלאת בדברים שמפריעים להריון לקרות. למוות יש מקום בחיים, לחוסר יש מקום, לריק יש מקום.

רחם אמורה להיות ריקה ופנויה לפני שהילד מגיע. המוות הוא חלק מהחיים.

כשיש מקום למוות, יש מקום גם לחיים. יש מקום לכולם.