דף הבית >> מי אני ומהו הטיפול >> השראה

השראה - בריאות פוריות ועצים


כבר כמה שנים שאני מתקשרת עם עצים ומקבלת מסרים מרגשים מאוד.
אני מפרסמת אותם בדף הפייסבוק שלי, והגיע הזמן לרכז אותם כאן.
תהנו

אמר לי העץ / רינת גל

תהיי זקופה אמר לי העץ,
לא משנה מה קורה מסביב
אל תסתכלי לצדדים זו הסחת דעת,
אל תשווי אותך לאף אחד,
תהיי זקופה מבפנים, ראש מורם,
גם כשאת מרגישה חסרה
או לבד
גם אם נשבר בך ענף או לב,
גם אם נפל חלק בך לאדמה
תמיד לצמוח למעלה
לשאוף לשמש,
לזכור שאת מי שאת
זה כל מה שאת יכולה להיות, את,
יש לך הדרך שלך,
והיא למעלה, לאור,
מה שאת עכשיו זה טוב,
אין מקום אחר להיות בו,
אין מישהי אחרת להיות,
הנה תראי אותי
תעשי כמוני
תהיי זקופה,
לא משנה כמה החיים התעקמו,
כמה נסדקה האדמה,
יש כוחות גדולים ממך
שמושכים אותך למעלה,
יש שמיים בשבילך,
רק תסכימי
תהיי זקופה



משאבים / רינת גל

עצים נותנים פרי כפי יכולתם.
אם אין פירות או אם הפירות מעטים
אף אחד לא יאשים את העץ.
נבין כי חסר לו משהו,
מים, או אור, או דשן,
אולי אין לו מקום לצמוח,
אולי הוא צריך גיזום
או תשומת לב,
ואולי זו עוד לא העונה..

גם נשים נותנות פרי כפי יכולתן.
אם אין פירות, אם אין הריון,
אל תאשימו את הנשים,
תבינו שחסר להן משהו,
אולי אין להן מספיק הזנה, או אהבה,
או שקט, או צחוק,
או אין להן מקום לצמוח,
להרגיש בו בטוחות ומוגנות,
להרגיש את החיבור לאלוהים ולאדמה,
וללב שיודע את הדרך.



כשנשארים במרכז של עצמנו
יש שקט גדול ונוכחות וחיבור ללב,
לאלוהים ולאדמה,
העצים צומחים ככה כל הזמן,
אנחנו צריכים להזכר
לצאת מהמרכז ולחזור אליו שוב ושוב,
לשכוח ושוב להזכר מי אנחנו
ושהכל בסדר
כבר עכשיו



 

הכל בסדר / רינת גל

ככל שאני מתחברת לעצים ולעצמי
אני מבינה שהכל תמיד היה בסדר
גם כשחשבתי שלא,
גם כשעברתי דברים לא קלים
שבכלל לא רציתי לעבור,
גם כשהחיים שלי נראו כמו בלאגן גדול
הכל תמיד היה בסדר
רק שלא תמיד הרגשתי ככה.
לוקח זמן לראות שהכל מסתדר.

כשמבינים ומרגישים שהכל בסדר כבר עכשיו
זה מחבר לשלווה פנימית,
שהיא בעצמה עוזרת לנו ליצור עוד ממנה
ומקרבת אותנו לזמנים טובים יותר.

במצב ההפוך הוא בו אנחנו מרגישים שכלום לא בסדר,
לא מספיק טוב, שאנחנו לא מספיק טובים,
שהחיים נגדנו, הסיכויים נגדנו, ואז אין שלווה
אנחנו סובלים ודואגים ויוצרים עוד סבל ודאגה לעתיד.

כשבאות אליי נשים שרוצות הריון
הן רחוקות מלהרגיש שהכל בסדר,
בעיקר כשאומרים להן שאין בעיה, שזו בעית פוריות לא מוסברת,
הן דואגות נורא שמשהו לא בסדר בגוף ופשוט לא גילו את זה,
הן מפחדות מהזמן שעובר, ושזה לא יקרה אף פעם,
הן בלחץ, שמשפיע גם על הזוגיות (אם יש), על הגוף, על השמחה,
הן לא סומכת על הגוף שיעשה את העבודה,
וקשה יותר להרות ככה.

הדבר הראשון שאני עושה זה לראות שהכל בסדר כבר.
אני מזכירה להן שהן פוריות,
אני רואה איתן למה זה היה מתאים שלא יגיע הריון קודם,
אני מזכירה להן שהכל בסדר איתן עכשיו,
שיש פוריות, יש ביציות, יש זרע, יש רצון,
יש טבע, יש אלוהים שגדול מאיתנו,
לפעמים צריך להתחבר קצת ללב, לרחם לגוף,
לשחרר קצת פחדים,
ואז הן נרגעות, הן נזכרות, יש שלווה
והרבה פעמים תוצאת הלוואי היא הריון.

הדרך הקלה להריון היא להזכר שהכל בסדר כבר עכשיו, ברגע הזה.
לפני שיש תוצאה במציאות, הגוף כל הזמן עובד,
ביציות מבשילות כל הזמן.
הכל באמת בסדר.



לביצית לוקח שלושה חודשים להבשיל.
רוב הנשים לא יודעות את זה,
זו טעות נפוצה לחשוב שלביצית לוקח רק חודש אחד להבשיל,
זה אומר שבכל רגע נתון יש כמה ביציות בשלבים שונים של הבשלה,
בדיוק כמו פירות על העץ,
לכן הרופאים מציעים לקחת חומצה פולית שלושה חודשים לפני שרוצים הריון, ולא רק חודש אחד לפני.
המשמעות של זה בעיניי היא שההריון מתחיל הרבה לפני שנדמה לנו שהוא מתחיל,
ושאנחנו נמצאות כנשים בתהליך ארוך של פוריות מתמשכת,
זה גם אומר שיש יותר זמן להשפיע על כל ביצית,
יותר זמן להשפיע עם תזונה טובה וספורט וטבע ושינה טובה,
יותר זמן לברך את הביציות ואת הרחם,
יותר זמן להראות לביציות שהחיים טובים
ולעשות להן חשק לחיות ולהצטרף למשפחה,
ואם בכל זאת הגיעה הוסת
לזכור שיש ביציות שמחכות בתור
והרגע גילו שפינו להן מקום ויש גם להן סיכוי,

זה בסדר להצטער על מה שנגמר
וגם לזכור שבכל רגע חיים חדשים מתחילים
ביציות חדשות מבשילות גם עכשיו!

אי אפשר להאיץ בעלים,
יש להם הזמן שלהם לצמוח
והזמן שלהם לנבול ולנשור.
ככה גם אנחנו עם הדפוסים שלנו,
לפעמים כל כך רוצים להשתנות,
לשחרר הרגל ישן או אמונה ישנה
לצמוח מהר מהר ולהיות חדשים,
ואז יש לחץ ותסכול כי זה לא הקצב שלנו.

להיות חופשי זה להיות בקצב שלי,
לקבל שאין באמת למי להשוות,
לכל אחד המסלול שלו והקצב שלו,
זמן לצמוח ולהתחדש
וזמן למות ולשחרר את הישן.
את העצמי הישן שסיים,
לתת לו למות בכבוד.
לזכור שכל עלה היה פעם ניצן,
והצמיחה היא העיקר,
היא הדרך, היא החיים.


לעצים יש חוכמה פשוטה,
המסרים מהם מרגשים אותי מאוד.

שאלתי עץ על שמחה,
ענה לי שהחיים משמחים אותו,
והראה לי את העלים החדשים וניצני זיתים,
ואז הראה לי שגם המוות משמח,
לשחרר עלים ישנים זו הקלה,
שהחיים והמוות הם אחד,
ויש זמן לחיים וזמן למוות,
וזה קורה כל הזמן יחד
אנחנו חיים ומתים בכל נשימה,
מתחדשים ומשחררים את הישן,
ועוד העץ הראה לי שיש לו הרבה חלקים
והוא מקבל את כולם,
גם את הענפים העקומים,
גם מה שלא מצליח, ונשבר ומת,
ושגם לי כדאי לקבל את כל החלקים בי,
גם את החלקים החדשים שצומחים וחיים,
וגם את החלקים שרוצים למות ולפנות מקום,
שכשאני מקבלת את כל החלקים בי
אז אני שלמה.

נתקלתי בפוסט של רופא פוריות שאני אוהבת,
בו הוא מסכם את השנה,
כמה לידות היו אצלו, ומאיזה סוגים,

וחשבתי לעצמי מעניין כמה ביציות נשאבו,
כמה עוברים נוצרו השנה?
כמה עוברים נוצרו ולא השתרשו?
כמה השתרשו ונפלו?
כמה מהם הוחזרו יחד ואחד מהם נספג?
כמה התפתחו וגילו בהם מום?
כמה עוברים שרצו לחיות,
שהצליחו אבל קצת, לא הפכו לילדים,
ואפילו לא סופרים אותם..

אני רוצה להגיד לכל העוברים האלה
שהם משמעותיים,
בהיותם ובלכתם,
שהדמעות שלא נשפכו עליהם -
מישהו בוכה אותן,
לפעמים זו אני.

**********

שיר שמרגש אותי בכל פעם מחדש:

וייטנם/ ויסלבה שימבורסקה

אשה, מה שמך? - לא יודעת.
מתי נולדת, מנין את? - לא יודעת.
למה חפרת לך מחילה באדמה? - לא יודעת.
ממתי את מסתתרת? - לא יודעת.
למה נשכת אותי באצבע? - לא יודעת.
את יודעת שלא נפגע בך? - לא יודעת.
לצד מי את? - לא יודעת.
עכשיו מלחמה את חייבת לבחור - לא יודעת.
הבית שלך עוד קיים? - לא יודעת.
אלה ילדיך? - כן.

********

לפעמים אנשים מאבדים את הדרך,
שוכחים מי הם, מה הדרך שלהם,
איך להגשים את עצמם ואת החלומות שלהם,
איך לצמוח,
ואז מגיעים אליי לקליניקה
כדי להיזכר ולחזור לנתיב שלהם.

שאלתי עץ על זה,
כך הוא ענה לי:

הגרעין
ממנו נוצרתי
זוכר מי אני עומד להיות,
איך אני יכול לצמוח,
הוא זוכר מי אני,
מי המשפחה שלי,
למי אני שייך,
אם יש לי פירות,
הוא זוכר איך נראה הגזע שלי,
כמה מים אני צריך כדי לצמוח, כמה אור,
אם אני גדל יותר לצדדים או למעלה,
באיזה קצב,
אם אני משיר עלים בסתיו,
הוא זוכר את הדרך שלי שנים רבות קדימה.

תמיד יש כאב בגרעין,

כוח החיים דוחף אותו להתבקע,
לשלוח שורשים וגבעול צר זקוף דרך האדמה,
למטה ולמעלה שוב ושוב,
עוד שורשים ועוד ענפים,
תמיד אפשר לצמוח עוד
הגרעין יכאב את זה
הוא זה שיוצר את הכל
הוא חייב לזכור שיש עוד דרך למעלה ולמטה,
כל עוד יש חיים יש צמיחה,
יש עבודה לעשות,
ויש תכלית.

כשאדם שוכח מי הוא
הוא רק צריך להתחבר לגרעין שלו
שזוכר ויודע הכל.

אתם קוראים לזה לב.



 
 
תרגוף / פוריות
ברשתות החברתיות

   
..................................................
 
תרגוף / כאבים כרוניים
ברשתות החברתיות

   
 
 
 

 
רינת גל  ן   052-8200082     ן   rinat.galo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים